חופש גדול


הראשון ביולי עבור כל הילדים זו משאת נפש.חופש, ים ,כיף.... עבור מאור זה לא.

אבא של מאור מת בקיץ."עצוב למות  באמצע תמוז...."לאבא של מאור היה סרטן. מאור הובא אלי מיד עם מות אביו על ידי אימו. הוא לא רצה לבוא- "לא צריך, אני יכול הכול לבד."...

מאור היגיע בחום יולי עם מכנסיים ארוכים חולצה ארוכה וכובע צמר. הוא נעמד בפתח ואמר "אני לא רוצה לבוא" מאז עברו 3 שנים ומאור ממשיך  להגיע .

הקושי הגדול ביותר באבל הוא לתת לעצמנו להתאבל.לחוות את הכאב הנוראי ואת ההרגשה הקשה שלא אראה שוב את האיש שאני אוהב ,וכל כך הרבה דברים יש לי עוד להגיד.....כל כך הרבה דברים לא הספקנו לעשות...כל כך הרבה פספוס.

ההתחלה הייתה מגששת, היה חשוב ליצור מקום מקבל ומכבד למאור,מקום שבו ירגיש, נער בן14 בטוח להביא את עצמו ,ושגם בדברים הכול כך קשים יש מישהו מחבק ,מקשיב ולא שופט.

הטיפול התרכז ביחסים המורכבים שיש לנער עם עצמו עם משפחתו ועם החברה הסובבת אותו.

לא כל עניין אפשר לפתור ב"הוא באבל" ,האבל הוא טראומה נוראית ויש לעבד אותו, אך לא לשכוח שהחיים נמשכים ואנחנו -את התובנות שמגיעות בעקבות האובדן,צריכים לגייס לטובת היומיום.

חשוב היה לגייס את הנער לעשייה,להתפייסות ליכולת להרגיש.האמירה שהייתה שגורה בפיו "אז מה ,יש הרבה ילדים שאין להם אבא".

הטיפול הכיל בתוכו קלפים השלכתים,דמיון מודרך,ציור מוסיקה וכמובן שיחות שבתחילה היו מועטות מאוד ועם הזמן הלכו והעמיקו עד  לאמירה הכול כך מרגשת של הנער "רק עכשיו בעקבות השיחות אני מתחיל להרגיש".

האובדן עדיין מאוד מאוד כואב ,אבל עכשיו אפשר גם לדבר עליו וגם להיזכר בדברים נהדרים שחווינו עם האבא ולצחוק בלי נקיפות מצפון -  עם המון אהבה וגעגוע....

שרה לשם-דרמה תרפיסטית

עושה דרמה מהתראפיה

 

למידע נוסף, לחצו על צור קשר