הדבר הקשה ביותר להורים הוא לאבד ילד


הדבר הקשה ביותר להורים הוא לאבד ילד. החיים נעצרים. שוב לא חשוב דבר וכלום כבר לא ממש מעניין.ילד הוא חלק מאיתנו וכשחלק זה מת גם אנחנו מתים איתו.

אז איך מתמודדים?

כמספר האנשים כך מספר דרכי ההתמודדות עם אובדן ילד-יש הורים שבוכים את עצמם לדעת.

יש השותקים -הם לא ידברו עם זרים וגם לא עם הקרובים ביותר כי מה יש לדבר ?? אבל בלילה לבד הם בוכים.

יש המספרים ומספרים ומספרים כי השקט מחזיר אותם לכאב, והם לא יכולים לסבול את השקט הזה, את המוות. ועוד ועוד התמודדויות...

אבל לעיתים אנחנו שוכחים שמלבדנו יש עוד מישהו שכואב את כאב האובדן-האחים.האחים שנשארו- גם הם חלק מהאבל- והרבה פעמים הורים מתוך רצון אמיתי וכן של הגנה הם רוצים למנוע מהאחים את הכאב.ההורים לא תמיד מספרים את האמת על המוות או מתארים את המוות כ"הוא עכשיו מלאך-הוא בשמים" והאחים נשארים מאחור חלקם לא מבינים מה באמת קרה,חלקם כועסים על שלא משתפים אותם,חלקם,כמו הוריהם,מכחישים ומסרבים לדבר כלל ועיקר על מה שקרה.

הילדים מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים,ההגנה האמיתית על הילדים היא לא בכך שלא נדבר על מה שקרה או ננסה להעמיד פנים שהכל בסדר ,אלא נשתף את הילדים במה שעובר עלינו- בהתאם לגיל הילד.

ילד ירגיש חזק ואהוב אם יראה שהוריו רואים בו בן שיח ושיכולים לדבר איתו גם על נושאים קשים ואז גם הוא יכול לדבר איתם על האובדן של אח.

ילדים שההורים שלהם לא מדברים על האובדן עלולים לפתח כמה וכמה התנהגויות כמו למשל הרצון להיות ילד טוב ומרצה כדי שההורים יהיו שמחים ואז הילד לא מעז אפילו להתמרד ולבסס לעצמו את האני האמיתי שלו

יש שמרגישים שהאח המת היה אהוב יותר על ההורים וההוכחה לכך שההורים לא מתאוששים מהמכה. ואז, לא נשאר להם אלא לגדול תחת הרגשה של חוסר ושל לא מספיק אהוב. הם בטוחים שההורים שלו אולי מצטערים על שהוא לא מת במקום האח האהוב-במצב כזה קשה מאוד לפתח את הביטחון העצמי והערכה העצמית.

יש ילדים ששמעו כל חייהם על כמה האח היה מוצלח ומלאך ואז מראש התחרות נדונה לכישלון והם נוהגים "הפוך על הפוך" -אם לא יכול להתחרות אהיה הכי גרוע ואז אוכל לתפוס מקום ייחודי אצל  ההורים.

י.הייתה בת שלוש וחצי כאשר אחיה בן השנתיים נפטר מסרטן.ההורים הקפידו בבית שלא לבכות,לספר לילדה שאכן אחיה מת אבל זה קורה ואין טעם להתלונן,כמו שאין ממש טעם לדבר על סיבת המוות.

י.הייתה מבועתת היא לא הבינה לאן נעלם אחיה,מה זה למות?האם גם ההורים שלה ימותו?מה יקרה לה?

התמונה של אחיה נשארה על המזנון בסלון והפכה לאיקונין האם הייתה מנשקת את התמונה כשחשבה שאף אחד לא רואה ואבא התחיל לעשן הרבה יותר –בשתיקה.י.פיתחה לעצמה דרך מיוחדת כדי לשלוט על החיים שלפתע נראו לה לא בטוחים היא החלה להתאפק ולא לעשות את הצרכים  בשירותים.

זה היה האור האדום שעורר את הוריה.

בעזרת טיפול אינטנסיבי שבו י.דיברה על אחיה,ציירה אותו,"עשתה" לו מתנות ודיברה את צערה שלה-אפשר היה לגעת בכאב ולאט לאט לגרום לכאב להיות חלק מוכר ולא מפחיד.

י. היום היא ילדה שמתמודדת בצורה מעוררת הערצה עם אובדן האח ,הנושא מדובר בבית ושוב לא צריך להסתיר רגשות כאב וצער.

י.החלה לעשות צרכיה בשירותים החיים חזרו למסלולם .

למידע נוסף, לחצו על צור קשר